הרבה נשים שמנות מכירות את התחושה המרה שמלווה מסע קניות. החנויות שאפשר לקנות בהן מאוד מצומצמות ומאוד יקרות, ובדרך כלל מאוד לא קולעות לטעמן של צעירות. מתישהו, איפשהו, מישהו קבע שכל השמנות אוהבות להתלבש מבוגר, או שפשוט אין שמנות צעירות. בגדים חסרי חן, מנצנצים, עם אבנים אדומות, מבדים כבדים וצבעים משמימים והמון המון שחור- בין כל אלה הייתי צריכה למצוא בגד למסיבת סיום תיכון, לחג, לחתונה וסתם ליומיום. לא כיף. ולא מפליא שכמעט מכל מסע קניות חזרתי בוכה (ועם חור מאוד גדול בארנק של אמא שלי).
להתפשר על הטעם שלי, למצוא את ה"הכי טוב מהרע", להרגיש רע עם הגוף שלי, לרצות להיות רזה.
אני בטוחה שימי הנעורים שלי היו נעימים הרבה יותר אילו רק הייתי יכולה למצוא בגדים יפים, כאלה שהם לטעמי. יכול להיות שזה נשמע רדוד לחלק מהאנשים- אבל זה לא. בגד שאוהבים ומרגישים בו טוב מחולל פלאים לבטחון העצמי. שלא נדבר על התחושה הרעה מאוד מאוד כשמטיילים בין חנויות, והמסר מהדהד מכל פינה- את שונה, את מפלצת, את לא ראויה. כל חברות הבגדים האלה לא רוצות אותי בחנויות שלהן.
[אגב, לא מדובר רק על מידות גדולות, שמעתי כבר משפטים מנשים לא שמנות בכלל שאומרות "אני כל כך שמנה, כבר אין מידות שלי בחנויות". חברות בגדים יקרות, אישה ממוצעת לא צריכה להיות מידה 36 וגם לא 38. לאן נעלמו מידות ה40 פלוס?!]
לפני כשנה נפתח סניף H&M בבת ים. טיילתי בו בתחושת ספק גדולה, מרגישה קצת נבוכה (כמו בכל כניסה שלי לחנות בגדים, תחושת חוסר השייכות לא עוזבת), ולהפתעתי גיליתי מחלקה חמודה של בגדים במידות גדולות. השמחה שהרגשתי בטח תפתיע הרבה בנות שלא חוו את כל הקושי הזה עם קניות. קשה להעביר את התחושה שאחרי כל כך הרבה שנים, אני יכולה לקנות בגדים בחנות של נשים "רגילות"!!, ושהבגדים המוצעים לי הם בגדים צעירים, נעימים, יפים, במגוון טעמים וסגנונות!!! בסיום הקנייה הייתי צריכה לבחור בין מספר בגדים שאני באמת אוהבת! זה לא קרה לי מעולם. הראש הסתחרר והויזה גוהצה.
בעונה האחרונה היה מכנס שרציתי מאוד ולא היה במידה שלי. זכרתי שיש ה&מ בעזריאלי. מיד בת זוגתי ואני אצנו רצנו לחנות. בסיבוב הראשון לא הצלחנו למצוא את המחלקה (ה&מ+). הייתי בטוחה שאנחנו טועות. פספסנו איזו פניה, איזה שלט. אחרי סיבוב נוסף התחלתי לקלוט את הלא הגיוני. החנות ענקית, יותר גדולה מאשר בבת ים... הם באמת לא הקדישו לנו מקום אחד קטן, סמלי, צידי, בכל החנות הזו? גדולות, גדולות, אבל באמת שאנחנו לא זקוקות לכל כך הרבה חלל.
פנינו למוכרת, היא בכלל לא ידעה שקיימת כזו מחלקה. נעלבתי. ממש. כל הרגשות הקשים משנים של מסעות קניות עגומים צפו ועלו. דמעות חנקו אותי. היה לי קשה מאוד להבין. הרי הבגדים קיימים, ניתנים להשגה. האמת המרה שניסיתי להדחיק סטרה לי סטירה צורבת. באמת לא רוצים אותי כאן, פשוט החליטו במכוון לא להביא לחנות בגדים קיימים, רק משום שהם במידות גדולות. ושלא יבלבלו בשכל על זה שאין שוק. יש שוק, וגדול (קריצה), שרוצה לקנות, והמון, הארנקים פתוחים מוכנים לתת לכם כסף. ארנקים שהורגלו להוציא 600 שקלים על מכנס עם אבנים אדומות מנצנצות במתאים לי. אנחנו מכרה זהב. רק תנו לנו.
גם לForever 21 יש מחלקה גדולה. גם אותה אין בארץ.
לאחר בדיקה התברר שאני לא הראשונה שכועסת, ושכל כך איחרתי שהכעס של כולם כבר פג. נשים ענו לי בחיוך ציני, שלם עם המצב. כי מה נעשה. אפילו הייתה מחאה קטנה. אז הייתה.
לאחרונה אני קונה בגדים באינטרנט. במיוחד ב-
ASOS, חנות שהרבה נשים גדולות מכירות, ושכדאי להן להכיר. זה כיף. אבל אני רוצה חווית קנייה בחנות. אני רוצה להיות מסוגלת למדוד את הבגדים שלי ולבחור. אני רוצה להיות מסוגלת להגיד- אני לא אוהבת את החנות הזו, נדלג עליה. אני רוצה ללכת לחנויות עם חברה ולא להרגיש כמלווה או כמביעת דיעה בלבד או כעוזרת בסחיבת שקיות. אני רוצה שילדות ונערות לא ירגישו מתוסכלות כי הן לא יכולות להתלבש כמו חברות שלהן, ואז ירוצו הביתה בוכות ויתחילו בדיאטה המליון. ויותר מכל אני רוצה לגיטימציה- מעזריאלי, מחנויות בגדים, מהחברה. אני רוצה שיבינו שאני כאן כמו כולן.
אסיים במסר לאנשים שלא מכירים את הנושא מקרוב: תבינו, אם אישה גדולה לובשת בגדים לא מחמיאים, לא אופנתיים או סתם לא יפים, זה לא בהכרח בגלל טעמה הרע, זה פשוט כי אין לה איפה לקנות בגדים. ואם היא טוענת שהיא פשוט לא אוהבת בגדים, אל תאמינו לה. לפני הרבה מאוד שנים היא אהבה, פשוט לימדו אותה שאסור לה לאהוב. זה לא התחום שלה. במקסימום היא יכולה לפתח איזו אובססיה לתיקים.
